ניהול על סף הכאוס

מויש: לעונג לי לארח היום את יוסי פלד, ערב טוב יוסי.
יוסי: ערב טוב מויש.
מה שלומך?
טוב מאוד.
יופי, אחרי שהצלחת לאתר אותנו בתוך מבוכי המכללה אני שמח שאתה יושב פה איתנו. יוסי פלד מנכ"ל גלעם של קיבוץ מענית, נכון יוסי?
כן, גם קרן בראשית שותפים ב – 27%.
מי זו  קרן בראשית, מאיפה הגיעה הקרן הזאת?
קרן מנוף שלפני כשלוש שנים נטלה חלק בהשקעות בגלעם, השקיעה בגלעם והיא היום שותפה ב – 27% בגלעם.
אני מבין שזה לא מעט?
נכון

  שיא ישראלי

יוסי, אתה מנכ"ל ששברת שיא ישראלי נראה לי, נכון?
יכול מאוד להיות, לא בדקתי לפרטים אבל ודאי בתעשייה הקיבוצית כן.
זהו אז קודם כל אתה מוביל שיא בתעשייה הקיבוצית שזה כבר הישג מכובד.
כן.
אולי גם לא רק בארץ, אתה בדקת את זה פעם?
לא, אני מניח שיש עוד לא מעט מנהלים שמנהלים הרבה שנים, אני בעצם מנהל את גלעם מ – 1977 עם הפסקה של כשלוש שנים בין 1984 ל – 1987.
לצורך?
לצורך רוטציה. שנה הייתי עובד ייצור בגלעם ואחרי זה שנתיים גם למדתי באוניברסיטת תל אביב.
מה עשית? מה למדת?
ניהול בקורס של להב, תלם. קורס של מנהלים בעלי ניסיון אבל לא עם תעודה. ולאחר מכן חזרתי לנהל את גלעם ומ – 1987 עד היום אני מנכ"ל גלעם.
1987 עד היום…לא מעט.
לא ואם אני סופר מתחילת 1977 בעצם אני קשור לגלעם כל הזמן, אז זה הרבה מאוד שנים.
אנחנו עוד נדבר קצת על העניין הזה זה לא מובן מאליו. בוא נתחיל עם איזה שיר נחמד מה אתה בוחר יוסי?
בוא נתחיל עם שיר של זוהי יפו. אני יליד קיבוץ רוחמה ואבי טולדנו שאנחנו הכרנו אותו כאברהם טולדנו הגיע אלינו כנער צעיר ממרוקו.
באיזה גיל?
בגיל 16 או 17. והיינו שרים יחד איתו על הדשא, ואחרי זה עבדתי איתו במטעים ואני מאוד אוהב לשמוע אותו.
אתה עוד בקשר עם אבי טולדנו מאז?
לא, לא.
אני אגלה לך סוד יוסי, אני כל כך שמח שבחרת את השיר הזה זה אחד השירים האהובים עלי.
פגעתי.
פגעת.
הוא היה חניך שלי במטעים עבדנו יחד שנינו במטעים.
הוא לימד אותך לשיר?
לשיר אף אחד לא הצליח ללמד אותי.
אני לא מאמין.
אני רע מאוד בזה אבל לעבוד עבדנו ביחד במטעים ברוחמה לא מעט.

זוהי יפו   /    מילים: יוסי גמזו    לחן: משה וילנסקי    ביצוע:  אבי טולדנו 

מעל המסגדים עולה ירח, 
מעל ביתך עולים אורות ניאון. 
ושוב שיחי יסמין נותנים פה ריח 
ושוב אנחנו כאן, מול השעון. 

ושוב, ילדה, בלי "למה"? ו"מדוע"? 
ידי בזרועותייך אוחזות. 
יש משהו מוזר ולא ידוע, 
יש משהו נפלא בעיר הזאת… 

השחפים על המזח כבר עפו 
והים השתתק ונדם. 
זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו 
שחודרת – כמו יין – לדם…

כאן מלח ועשן וצליל-גיטרה, 
סכין שלופה ומשחקי "שש-בש". 
כאן משהו שיכור, ולא מערק, 
וחם, לא מן ה"סטיקים" על האש… 

אך שוב, ילדה, בלי "למה?" ו"מדוע?" 
ידי כאן במותנייך אוחזות. 
יש משהו מוזר ולא ידוע. 
יש משהו נפלא בעיר הזאת… 

השחפים על המזח… 

סירות הדייגים קורצות באופק, 
הלילה משחק במחבואים 
עם כל הסימטאות אשר באופל 
ועם כוכבי השחר הגבוהים. 

ושוב, ילדה, בלי "למה?" ו"מדוע?" 
שפתי בשפתותייך אחוזות. 
יש משהו מוזר ולא ידוע. 
יש משהו נפלא בעיר הזאת… 

השחפים על המזח… 

  לעלות בדילוגים

עכשיו ככה מאבי טולדנו, אני חוזר למשהו שקצת דיברנו עליו, אני יושב איתך ומסתכל על בנאדם שכבר 36 שנה מנהל מפעל ונורא מסקרן אותי לדעת עם איזה הרגשה אתה אחרי 36 שנה? האם אתה מרגיש שכבר עשית כל דבר שאפשר לחשוב עליו? האם אתה מרגיש שיש עוד אתגרים כאילו שאתה מתחיל רק היום? האם אתה מרגיש רווי?

זו שאלה שאני נשאל לא מעט. אני חושב על כך כל בוקר שאני עולה לקומה השנייה בגלעם במדרגות.

הקומה השנייה זה איפה שאתה יושב

כן. אז אני עולה בדילוגים ואני בהחלט בא בשמחה לעבודה מתוך תחושה של עוד יום מאתגר. בסה"כ אני לא יכול לומר שהיו לי פעם אחת איזה תקופות של שעמום, של איזושהי סטגנציה, אנחנו כל הזמן מחפשים לעשות דברים אחרים, דברים חדשים, לצמוח לגדול לחפש כיוונים אחרים. לא תמיד מצליחים אבל כל הזמן אנחנו מחפשים.

אנחנו אתה משתמש באנחנו כי? זה לא רק אתה?

אני לא לבד אף פעם, אני חושב שבניהול של חברה יש מנהיג שהוא אני דמות של מנהיג, אבל אני כל הזמן עובד עם אנשים שביכולות שלהם, במה שהם עושים, הם בדרך כלל עולים עלי, כל אחד בתפקיד שלו ובמה שהוא עושה.

במומחיות הספציפית.

במומחיות הספציפית שלהם. ואני מנסה איכשהו ליצור מהם צוות ולגבש את הפעילות הזאת ולכוון אותה לכיוון אחד שכולם ילכו ביחד.

  לבחור אנשים מתאימים

בספר "גלגל התנופה" של ג'ים קולינס הוא מספר שמהמחקר שהוא עשה על ארגונים מובילים לאורך הרבה מאוד שנים, מנהלים טובים הם מנהלים שקודם כל בוחרים אנשים טובים, וגם כנראה באותה נשימה נפרדים מאנשים לא טובים. מעלים אותם על האוטובוס שיודעים לאן הוא נוסע ונותנים להם לנהוג. זו אמירה שאתה מתחבר איתה?

מאוד. אני לא בטוח שאני תמיד יודע למצוא את האנשים הכי טובים, אני עוד פחות יודע להיפרד מהר מאנשים שצריך להיפרד אם צריך.

קשה לך להיפרד?

קשה לי מאוד ואני חושב שהחלק הכי קשה בתפקיד המנהל זה להיפרד מאנשים. אבל אני כן בהחלט חושב שלבחור את האנשים המתאימים ולדעת לעבוד עם אנשים זה דבר מאוד מאוד חשוב ולי מאוד מאד חשוב לראות שהאנשים צומחים וגדלים בעבודה שלהם. אני חושב שאני נותן להם כיוונים ומספיק חופש פעולה שהם גם ייהנו ממה שהם עושים. גם יוכלו להתפתח ולצמוח. ואני מאוד נהנה. אחד הדברים שאני נהנה בהם בגלעם זה לראות איך שאנשים מתחילים במקום אחד וגומרים אחרי מספר שנים שהם אנשים הרבה יותר מפותחים, עם הרבה יותר ניסיון.

מקודמים?

גם מקודמים וגם במה שהם עושים, במה שהם התחילו ואיפה שהם נמצאים היום הם הרבה יותר טובים, הרבה יותר בשלים. יודעים לעבוד עם אנשים בצורה יותר טובה ויותר נכונה.

זה מה שהנחה אותך בהתחלה או שלאורך השנים שינית משהו בהסתכלות הניהולית שלך? כלומר אני מחזיר אותך רגע יוסי 36 שנה אחורה, בוא אולי נתחיל מזה, איזה מפעל מצאת לפני 36 שנה?

הגעתי לקיבוץ מענית ב– 69, ב– 71 כבר נשלחתי לקורס רכזי משק שסיימתי אותו ב – 72.

למה כל כך מהר?

 לא יודע. אבל סירבתי להיכנס לתפקיד של ריכוז משק, ואילן שדה שיחד עבדנו במטעים ולמד שנה אחרי, הוא נפל על מרכז משק. אחרי זה אני הייתי אמור להחליף אותו ובמקום להחליף אותו נבחרתי לנהל את גלעם.

ריכוז משק נשמע משימה לא קטנה, אבל אתה אומר במקום ריכוז משק נתנו לי את המפעל.

כן, אני קודם כל שמחתי להתחמק מריכוז משק והעדפתי את גלעם. ומצד שני כשהגעתי לגלעם לא היה לי שום ניסיון ניהולי בתעשייה. ניהלתי את המטעים במענית אבל לא היה ליל ניסיון ניהולי. הייתי בחור בן 29 או 30. מאוד מאוד צעיר. צוות המנהלים והעובדים בגלעם היה מבוגר.

כמה אנשים היו אז, אתה זוכר?

היו הרבה אנשים היו בטח 150, 170 איש בגלעם.

מפעל גדול.

זה היה מפעל גדול. הוא היה מפעל שעבר תקופת השקעות לא קטנה שמענית רכשו את גלעם ב– 1970. עד אז הוא היה מפעל כושל למדי. מענית קיבלו אותו בלי כסף מהקיבוץ אז אמרו קחו אותו רק שחררו אותנו מהעניין הזה.

שלא נפסיד יותר.

כן. ומענית לקחו את זה והושקעו שם הרבה כספים בשנות ה– 70 הראשונות. כשאני קיבלתי את המפעל, באתי לנהל אותו כשההשקעות הראשונות נגמרו והיה צריך להתחיל לקדם אותו. זה היה מפעל הרבה יותר קטן כמובן, אני מניח מפעל של כ – 10 מליון דולר משהו כזה של היקף מכירות. ושייצר עמילן וגלוקוזה לשוק המקומי.

רק לשוק המקומי?

רק לשוק המקומי. אני מהר מאוד הבינותי שאם אנחנו לא נמצא דרכים לקדם את המפעל אנחנו נשאר מאחור ולא נצליח להתפתח.

איך הגעת לתובנה הזאת?

  נחפש לנו שותף

האמת היא שהיה מפעל בחיפה שהיה שייך למייס וזה היום נקרא גדות. אבל מייס הייתה חברה אמריקאית מאוד מאוד גדולה בתחום הזה, והיא מאיזשהם סיבות התחילו לייצר גלוקוזה, ואני לא הבינותי איך אני אוכל להתחרות עם חברה אמריקאית. ואז אמרתי בוא נחפש שגם לנו יהיה איזה שותף מחו"ל. באמת ב– 78 כבר מצאתי חברה בלגית גדולה שהייתה שותפה ושכבר התחילה לעבוד איתנו לשתף פעולה.

לא שותפה בפועל אלא שיתפה פעולה.

לא בפועל. שיתפה פעולה ונתנה לנו ידע, אבל במערכת יחסים שאני יצרתי עם בעל הבית שם התחברנו מאוד. ואז באמת הוא פתח בפנינו את כל הדלתות של המפעל. המהנדסים שלנו ישבו אצלם כמה שרצינו והמהנדסים שלהם באו אלינו. מאוד מאוד עזר לנו, גם מבחינה ניהולית הוא פתח לי הרבה מאוד.

  לפתוח דלתות

איך נוצר קשר כזה של פתיחות?

אני חושב שהוא, אלף היה בו משהו יהודי בדם שלו, דבר אחד. דבר שני הוא מאוד העריך את העובדה שקיבוצניק שמנהל מפעל ולא מקבל כסף בשביל זה מקבל אותה משכורת כמו העובדים שלו, והסיפור עם הרוטציה מאוד הבהיל אותו. וכשהייתה אצלנו הרוטציה היה לו מאוד קשה לעבוד עם המחליף שלי והדברים האלה היו לו מאוד מאוד קשים. אבל אם נחזור רגע עוד לשאלה שלך בהתחלה, אז כשהגעתי לגלעם בעצם אני הייתי מאוד נבוך לא ידעתי לאן אני נופל. לא ידעתי מה אני, עברתי בין האנשים שם שעבדו ואמרתי: תשמעו, לי אין מושג מה קורה פה, ואם אתם רואים שהמפעל הזה קורס, מתמוטט, או יש איזה ברוך גדול…

תגידו לי.

  לבקש עזרה מהעובדים 

תבואו לספר לי כי אני לא יודע. ואני זוכר שעמדתי בחלון של המפעל וראיתי איך שמכוניות יוצאות ומכוניות נכנסות ואמרתי איך המנכ"ל לא מבין פה והעסק הזה עובד נראה לי מאוד יפה. אבל בעצם באמירה שלי לאנשים, בעצם באתי ואמרתי להם חבר'ה אני לא יודע ואני רוצה ללמוד, תעזרו לי, ואני לא חושש מזה שתלמדו אותי.

דרך אגב אם אני לוקח את האמירה שלך זאת אמירה מאוד אמיצה. אני לא מכיר הרבה מנהלים שיכולים לעמוד מול העובדים ולהגיד להם: חבר'ה אני לא מבין הרבה, בבקשה תגידו לי אם יש איזושהי קטסטרופה.

לא, אני חושב שגם היום אני יכול לעשות את זה ולעמוד, אני חושב נראה לי לפחות, שאני עם אגו לא מפותח.

אבל היום אתה במקום אחר יוסי, לא מה שהיית אז בהתחלה.

בלי ספק. אבל אני גם היום יכול לדבר עם עובדי הקו בייצור ולשאול אותם מה קורה ואיך קורה ושיסבירו לי למה זה ככה ולמה זה ככה וזה. אין לי שום, זאת אומרת אני לא מרגיש בעניין הזה שום בעיה וקושי.

זה מאוד יפה, זה גם מושך אהדה באיזשהו מקום, כשמנהל שכנראה הסמכות שלו קיימת מתוקף היותו מנהל קודם כל, וגם מתוקף אישיות כזו או אחרת, בא ואומר לעובד חביבי, אני סומך עליך שאתה תשמור על המפעל הזה ואתה תודיע לי כשיש איזושהי בעיה זה לא מובן מאליו דרך אגב.

תראה, בהתנהלות שלי, האמת כשהתחלתי לנהל בהתחלה באתי עם בגדי עבודה. לא כל כך ידעתי איך צריך לעבור ל… וצריך לזכור שאנחנו לא ראינו בניהול לאורך שנים מקצוע בקיבוץ. זה לא היה מקצוע, זה היה תפקיד, ככה. ואגב מכיוון שאני עד היום מתקשה להבין את העובדה שאני מנכ"ל, אני למשל לא מדבר אף פעם עם אנשים מכיסא הניהול שלי.

שיכולת הניהול שלי תבוא מיוסי ולא מהכיסא

מה זאת אומרת?

זאת אומרת שאם מישהו בא אלי אני יש תמיד אצלי שולחן שמולו אני יושב ומדבר עם אנשים.

שולחן עגול כזה בטח.

לא משנה, שולחן, אבל אני אף פעם לא יושב בכיסא הניהול ומדבר עם האנשים. אני יוצא ממול ומדבר עם האנשים ולא מדבר מהכיסא.

כי?

כי אני חושב שאני רוצה שהיכולות שלי ושיכולת הניהול שלי תבוא מיוסי ולא מהכיסא. ולא מהפוזיציה שלי.

אני יכול לתת עוד פרשנות לעניין? אתה צריך את הקרבה של האדם. כי כשאתה אומר אני לא רוצה ליצור את הריחוק הזה שהשולחן יוצר, תראה, אנחנו למשל יושבים עכשיו באולפן. יש איזה ריחוק פיזי שגם אני מרגיש איתו אגב לא נוח, אני הייתי מעדיף לשבת קרוב או באותו קו שלך ולנהל דו שיח, שהוא כמובן הרבה יותר אינטימי מזה, אבל זה עניין של הרגשה שאתה משדר לעובד אני חושב.

ברור שאני משדר לעובד פה משהו שאני מדבר איתו בגובה העיניים, ואני רוצה להיות יחד איתו ולא שיהיה בינינו איזה דיסטנס. בוודאי זה חלק מהעניין.

אז אמרת לעובדים אוקיי חברים אני מצפה שאתם תגידו לי ו… לאן הלכו הדברים אח"כ?

האמת היא שאני לאט לאט למדתי הרבה יותר לעומק את הדברים ממרבית האנשים האחרים בגלעם. אני חושב שהרמה שלי היום של תעשיית העמילן היא מאוד מאוד עמוקה ואני יודע ומבין מצוין את התעשייה הזאת גם בתור מפעיל, שאני יכול עד היום כמעט כל מכונה ללכת ולדעת בדיוק איך היא פועלת.

זה מסקרן אותך

אני מאוד נהנה מזה. היו לי תקופות, היום אני בכוונה מתוך ריחוק ניהולי, אני בכוונה לא עושה את זה יותר, אבל הייתי כל יום כל בוקר עושה סיור של איזה שלושת רבעי שעה במפעל. זו הייתה שעה מקודשת, כל העובדים ידעו שאני עושה את הסיור הזה וכו'.

ומה עשית בסיור?

הייתי עובר, רואה קודם כל איך המפעל עובד. הייתי מדבר עם העובדים השונים מחליף איתם רשמים, דעות. גם על עבודה גם על דברים אחרים.

מה למשל? מה זה דברים אחרים שאתה מחליף איתם?

לשמוע מה נשמע בבית, לראות מה קורה עם זה ומה יש לו זה

ברמה האישית, לא רק עבודה.

ברמה האישית, כן. תשמע, היינו בהיכרות מאוד אינטימית עם האנשים שם. בהחלט כן.

מה שאני שומע שאתה באת עם גישה מאוד אנושית לניהול. אתה לא הבאת את המומחיות שלך בתור ארגומנט ולא היית אני המפקד, אני אגיד, אני אחליט.

אני קודם כל לא איש צבא, אני בצבא הייתי פרופיל 45.

  ניהול רך

יוסי אסור להגיד את זה, תגיד שאתה מפקד, כל המנהלים שישבו פה היו מינימום מג"דים.

אני יודע ואני בהחלט רואה בזה נקודת חולשה, אבל זה מה יש, וכשהתחלתי לנהל אז אני ממש הרגשתי שאני לא הזה שמתקתק את הדברים, ולא זה שנותן הוראות ופקודות לאנשים. ואנשים ככה ממלאים, והרגשתי בהתחלה לא כל כך נוח. אבל לאט לאט, אלף, ראיתי שזה עובד יפה, ובית גם ככל שהתעמקתי בתכונות הניהוליות ואיך מנהלים, לאט לאט התחילו לדבר על זה גם בדפוסי הניהול המתקדמים יותר, שבעצם הניהול המשתף והניהול הרך יותר זה בעצם ניהול טוב, הוא לא כל כך גרוע.

 אתה יודע האם ניהול רך יכול להביא לתפוקות יותר מאשר, ניקח לדוגמא, ניהול לפי יעדים. אני המנהל, אני חייב שאתה תעמוד ביעדים, אני בודק אותך מול היעדים שסיכמנו. אם אתה לא עומד ביעדים אתה מקביל נו נו נו .

אנחנו מגדירים את עצמנו כארגון שעובד עם שיפור מתמיד. ולצורך זה אנחנו עובדים לפי יעדים וכל אגף יש לו את היעדים שלו, אנחנו קודם כל קובעים את היעדים המרכזיים של החברה. אני מודה שאני אדם שלא מאוד מאוד מקפיד לבדוק כל רגע את היעדים, ואני אדם, יש לי לא מעט ויכוחים גם עם מנהלים אחרים וגם בתוך הארגון מה כן מודדים ולא מודדים. אני לא חושב שאמירה שאומרת שמה שלא ניתן למדוד לא ניתן לנהל. אני חושב שניתן לנהל גם בלי למדוד חלק מהדברים.

  אמון ואימון

יש פה אמון בתוך העניין הזה.

יש פה אמון ויש פה אימון, זאת אומרת גם באלף וגם ביוד, בשני הדברים. בהחלט זה נושא שהוא לא פשוט, כמה חופש פעולה אתה נותן למנהל, מכיוון שאנחנו עובדים גם עם פיתוח מנהלים אצלנו, ולכל מנהל יש מן קואווצ'ר כזה.

לכל מנהל יש קואוצ'ר?

להנהלה- לכולם.

להנהלה.

וגם לעוד איזה מספר מנהלים שאנחנו רואים שהם מתקשים בניהול, אנחנו עוזרים להם בעניין. אבל לכל חברי ההנהלה יש קואוצ'ר שעוזר להם מאוד מאוד.

הם רואים בזה תועלת אישית?

מאוד. יש כאלה שאמרו לי שמע, המתנה הכי גדולה בחיים שקיבלנו בגלעם זה זה.

איזה יופי.

כן. וזה באמת לחלק מהאנשים זה מאוד מאוד עזר, לא רק בניהול. זה גם בהתנהלות במשפחה, גם עם הילדים וגם בכל החיים שלהם זה מאוד עזר.

אני נורא שמח שאתה אומר את זה כי אני מאוד מאמין באימון האישי, אני מאמין בהשפעה על כל רובדי החיים. אני יכול לספר לך בהיבט האישי שלי, חלק מהדברים שאני עוסק בהם בעבודה עם מנהלים, אתה מגיע למנהל שלא מסתדר עם המנהל הישיר שלו, שהוא לפעמים גם קצת מתפרץ והוא יכול להיות גם טאלנט. יכול להיות אדם שהוא המוח של המפעל ובאימון אישי כשמצליחים להגיע לבנאדם ההתנהגות שלו משתנה, היחסים שלו בבית משתנים וזה מדהים באמת.

אני לגמרי מסכים איתך בעניין כי זה באמת מדהים, וזה חלק באמת ממה שאנחנו עושים על מנת להתפתח ולפתח את המערכת כל הזמן.

משקיעים באנשים. זאת אומרת הגישה שלך היא בוא נשקיע באנשים.

אנחנו הגדרנו את עצמנו גם בתור ארגון לומד. עכשיו, אני לא תמיד יודע עד הסוף מה זה ארגון לומד אפילו.

  לא תמיד יודע

זו מילה יפה. אנחנו ארגון לומד יאללה בואו נלמד מה נלמד נחשוב.

לא לא. יש כמה דברים בסיסיים בארגון לומד שחשוב מאוד שהם יהיו לך כדי שתוכל להפיק. אחד שאדם יגיד שהוא בכלל רוצה ללמוד, שהוא לא יודע.

נכון.

זאת אומרת שחלק מהנושא הזה של סוג של צניעות בהתנהלות בכלל זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב, ולמי שאין את זה, לפחות מולי הוא בבעיה קשה מאוד ואני מתקשה לעבוד עם אנשים כאלה. ודבר שני שאנשים יגידו טעיתי. עכשיו בארגון כמו שלנו שעובדים פה לא מעט עובדים ערבים ולא מעט עולים חדשים ולא מעט קיבוצניקים.

קשה להם להגיד את זה אני מניח.

 לעובד יש מה להגיד

התרבות הזאת לבוא ולהגיד טעיתי זה לא פשוט.

נכון.

ואיך אתה מפתח מערכת בארגון שאנשים מוכנים להגיד את זה, זה משהו שאנחנו עובדים עליו. וחלק מזה זה שפשוט אנחנו עושים ניתוחי אירוע כל הזמן ואז אנשים צריכים לפתוח את הדברים. דבר שני יש לנו מנגנון של הצעות ייעול שבו אנחנו אנשים מציעים הצעות ייעול ויש צוות שבודק את זה, וההנחיה שלי שכמה שיותר מההצעות האלה ליישם, גם אם אפילו זה לא בדיוק מכסה את הכל. ליישם את זה כי זה נותן פעם אחת למנוהל, לעובד, תחושה שמקשיבים לו, שיש לו מה לומר. נותן לנו, למנהלים, לראות שלעובד יש מה להגיד ושיש לפעמים הבנות ויכולות לא פחות מאיתנו במה שקורה בתהליך. והעבודה המשותפת של המהנדס עם המנהל ועם הבנאדם, כי ככה אנחנו בונים את הפרויקט הזה, גם האדם שהציע הוא גם מקבל כסף על זה, איזשהו סכום.

אתם מתמרצים על הצעת ייעול?

ברגע שהצעת ייעול עובדת הוא מקבל סכום מסוים של כסף. ברגע שזה אושר, והוא מקבל מנהל פרויקט ומהנדס שיחד איתו הם עושים את הפרויקט הזה, כשזה נגמר הוא מקבל את שאר הסכום. פעם בשנה אנחנו מפרסמים את כל הצעות הייעול וגם מנסים לתמחר את זה, כמה הארגון חסך על העניין הזה וכמה הוא השקיע בזה. מנסים לעבוד, אני כל הזמן מחפש מכשירים שמצד אחד מודדים את העובד ומצד שני יוצרים איזושהי סיטואציה שהארגון הזה כל הזמן מחפש איך להשתפר ואיך להיות יותר טוב.

  אפשרות מפחידה לטעות

אני מבין שזה מודל שאומץ בחברות הייטק, תגמול על רעיון שמניב ייעול.

לא יודע, אני לא כל כך מכיר חברות הייטק ואני לא יודע מאיפה למדנו את זה.

אתם אומנם לא חברת הייטק בהגדרה אבל טיפוח העובדים אצלכם הוא

קודם כל התהליכים. להכשיר עובד אצלנו בייצור, האנשים עובדים רק מול מחשבים. אתה נכנס לרצפת הייצור אתה לא רואה עובדים. המפעל נקי, חבר'ה נמצאים בתוך חדרי הבקרה, אבל שם בקטעים מסוימים לוקח לנו חצי שנה להכשיר עובד, וגם אז הוא עוד עובד מספר חודשים עם פחדים גדולים מאוד, כי כמויות החומר שזורמות שם והאפשרות לטעות הן גדולות, ואז התקלה היא מאוד מאוד משמעותית ובהחלט ואנשים צריכים להבין קטעים מאוד גדולים של תהליך. זה לא פשוט. אצלנו מרבית העובדים הם טכנאים או הנדסאים ברמות כאלה.

 אז המשמעות היא שאלף צריך לשמר את העובדים כי השקעה בהם היא משאב של זמן וכסף והדבר השני שהאחריות היא מאוד גדולה על כל עובד.

קודם כל, בהחלט אצלנו שיעור התחלופה עד לתקופה האחרונה היה קטן מאוד. ובהחלט אנחנו מאוד עובדים על לשמר את העובדים, לנסות לטפח אותם, לתת להם תחושה של זה וגם ללמד אותם כל הזמן. בוא נגיד אצלנו אנשים, גם עובדים פשוטים, שירצו ללמוד גם דברים שהם לא קשורים לגלעם ישירות, אבל אם ירצו לפתח את עצמם בדרך כלל אנחנו כל שנה שולחים מספר אנשים לכל מיני השתלמויות, קורסים, דברים כאלה. לפעמים גם קורסים ארוכים של שנה שנתיים בהחלט אנחנו תומכים בזה.

והעובדים יודעים להוקיר את זה?

לפי דעתי כן.

הם אומרים לך?  קרה לך שבא עובד ואמר לך יוסי תקשיב, אתם באמת זה שאפשרתם לי ללמוד מוכרח להגיד לכם צל"ש.

  אנשים פה מחייכים

 הרבה מאוד פעמים. אולי הדבר הכי לא יודע מה היום בתחום הזה, פעם אחת בא אלי מישהו וככה זה היה יום חורף בסביבות חמש, ככה עלה במדרגות למשרד שלי ואומר לי תשמע, אנשים פה מחייכים. אנשים מחייכים הוא אומר, במפעל. אני חושב שאנשים בדרך כלל בגלעם מרוצים גם מהיחס, גם מהעבודה המעניינת שיש להם וגם מהיכולת שלהם להשפיע ולשנות דברים.

 בתחילת הדברים שלך אמרת שחשוב לך שהעובדים יבואו מתוך שמחה למפעל.

נכון.

אז אם זה חשוב לך זה ערך שמוטמע. הרי אתה זרקור שמקרין את זה כלפי העובדים מלמעלה. נהדר. איזה שיר היית רוצה לשמוע עכשיו?

אני אשמח לשמוע את "הריקוד המוזר של הלב" של רונה קינן וגידי גוב.

אהה איזה שיר, שיר מקסים מקסים.

שיר רומנטי שאני מאוד אוהב אותו.

ואתה רוצה להגיד משהו על השיר?

לא אני פשוט נהנה לשמוע אותו.

גידי גוב לא היה בקיבוץ רוחמה כשהוא היה צעיר?

לא.

הריקוד המוזר של הלב 
מילים ולחן: רונה קינן  

היא כותבת לי שורות קצרות 
ואני עונה במגילות 
המחוות שלה מאופקות 
ושלי עולות על גדותיהן 

היא מזמינה אותי לארוחת בוקר 
אני מזמין אותה לחנוכת בית 
היא אף פעם לא תהיה שלי 
אולי תהיה קצת לידי 
וגם זה לא בטוח

כמה מתוק ומריר הכאב, 
רק בגללו אני מוכן להתאהב 
בעיניים בורקות בחיוך רעב… 
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב 

כל היום אני הולך ונזכר 
ברחובות של פאריז איך היה לנו קר 
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות 
התעוררתי ושוב זה נגמר 

(אבל) היום אני יוצא 
היום אני עושה מעשה 
מישהו זרק לי גלגל הצלה 
ואמר אהבה זה דבר מדבק 

היא כותבת לי שורות קצרות 
ואני עונה במגילות

המחוות שלה מאופקות 
ושלי עולות על גדותיהן

היא מזמינה אותי להזהר, 
אני מזמין אותה להשאר. 
היא מגיעה בשעה המדויקת 
ולרגע הכל מתאפשר. 

כמה מתוק ומריר הכאב… 

  לחפש אלטרנטיבות

יוסי, סיפרת לי שאתם עוברים שינוי אסטרטגי היום במפעל. אתה יכול לספר לנו קצת גם במה זה מתבטא ומה זה מעלה, איזה דברים עולים ככה בתהליך?

כן, קודם כל בשנים האחרונות, נגיד משנות ה – 90, גלעם הלכה והתפתחה כל הזמן בתחום הפוקטוזה, בעיקר היה לנו מוצר מאוד מאוד מעניין עם רווחיות מאוד יפה. נכנסנו לנישות מאוד מאוד מיוחדות ובעצם כשהקמנו את המפעל הזה אז כל הייצור העולמי של הפוקטוזה היה אולי עשרת אלפים טון.

כל העולמי?

העולמי. ואנחנו הקמנו מפעל של 3,000 טון, היום אנחנו מייצרים שלושים וכמה אלף טון והשוק העולמי הוא היום כ – 400,000 טון.

אז אתם שחקן רציני בשוק.

כן, כן אנחנו שחקן רציני ובאירופה בעצם אני חושב שאנחנו השחקן הגדול, בהחלט כן. אבל כבר משנות האלפיים הראשונות זיהיתי שהסיפור המוצלח הזה יום אחד ילך ויגמר הבוננזה הזאת והתחלנו לחפש אלטרנטיבות. פה הגענו לאנזימוטק שהשקענו, הייתה לנו השקעה מאוד מאוד מעניינת.

אנזימוטק היא חברה ל..?

אנזימוטק היא חברה שמייצרת תוספי מזון ובעיקר מתמחה בתחום הליפידים.

ליפידים זה שומנים בשפה של העם.

כן והנפקנו אותה לפני שלושה חודשים בבורסה בנאסדא"ק והיא שווה היום מעל 600 מליון דולר.

רגע תן לי לתרגם זה מליון וחצי…

מיליארד.

מיליארד וחצי שקל.

כן.

בערך. וואו.

והחלק של מענית, של גלעם הוא כ – 200 מליון דולר.

עוד מעט נדבר קצת על משמעויות של סכומים כאלה בקיבוץ

אז זה חלק אחד של האסטרטגיה שלנו. מצד שני בפעילות השוטפת אנזימוטק לא התקרבה לביזנס של גלעם ובעצם נהפכה יותר ויותר להשקעה פיננסית ולא חלק מהפעילות שלנו. אומנם היא תממן אותנו יפה מאוד בהמשך הדרך אבל היא לא בתחום הזה. ואז אנחנו מחפשים היום איפה אנחנו ממשיכים לצמוח ולגדול. הקימונו ורכשנו שתי חברות באירופה, אנחנו כרגע לקראת סיום של רכישה נוספת.

בתחום תוספי המזון?

לא לא. בתחום של חומרי גלם לתעשיית המזון בעיקר סוכרים למיניהם ותערובות נוזליות שאנחנו מספקים. ואנחנו היום במשא ומתן גם של עוד איזה שני פרויקטים אחד בארץ ואחד בחו"ל שהם מאוד משמעותיים, יכולים להיות בשביל איכשהו להרחיב את הפעילות שלנו. אבל לצורך העניין הזה גם עשינו שינוי בהנהלה שלנו והחלפנו חלק משמעותי מהמנהלים. את מנהל הכספים, את מנהל התפעול ומנהל השיווק. הקימונו חטיבות, חילקנו את המפעל לשתי חטיבות וכיום אנחנו נמצאים נגיד במשהו פחות משנה לאחר שעשינו את ההצרחה של המנהלים ואני חייב להודות שהמצב לא פשוט בגלעם היום.

  לפקס את המטוטלת

 מאיזו בחינה?

מהבחינה הזאת שהמנהלים החדשים, עד שאני אוביל אותם בתרבות שלי ואיך שאני מבין את הדברים ואיך שאני נוהג להתנהל עם אנשים זה ייקח זמן. כמובן שאני רציתי לחדד את הדברים ושיהיו יותר חדים ואולי קצת יותר זריזים ממה שעשינו קודם, אבל בוא נגיד כרגע המטוטלת נזרקה רחוק מדי לטעמי וצריך לראות איך אני אצליח קצת יותר לפקס את זה מחדש.

אגב חשבתם על זה לפני שעשיתם את מה שאתה קורא הצרחה של המנהלים,  לקחת בחשבון שעלול להיות מנהל שבא מתרבות שונה? מערכים שונים?

כן לקחנו, אני הערכתי שזה עשוי להיות. לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה והאמת היא שגם אני התכוונתי להחליף שני מנהלים ולא שלושה ושלישי איכשהו בדרך התחלק לנו שיצא לנו גם שלושה, שזה באמת מסה מאוד גדולה כי בעצם 50% מההנהלה פחות או יותר התחלפה וזה באמת תרבות אחרת וזה ממש לא פשוט. אבל אני מקווה שאנחנו נעבור את זה, זה כמובן מלווה בזה שגם מספר אנשים ברמות היותר נמוכות עוזבים את החברה.

כתוצאה מהשינוי בתרבות.

כן, שחלק מזה זה בסדר, חלק מזה ציפיתי שגם יהיה וזה נראה לי סביר, אבל חלק נראה לי שהלכנו רחוק מדי. אבל אני מקווה שנצליח ליישר את הקו הזה ושנחזור חזרה למה שאנחנו מצפים.

צריך גם לזכור שגם התקופה בגלעם עצמה לא טובה היום, הרווחיות שלנו הרבה יותר נמוכה אז כמובן זה יוצר תחושה פחות נעימה ופחות טובה בחברה, אבל אני מקווה שנדע להתרומם, ושבעצם באסטרטגיה שאנחנו מנסים להוביל אנחנו רוצים להפוך מחברה שעסקה רק בקומודיטי לחברה שעוסקת במוצרים יותר מתוחכמים. המשמעות היא שאתה חייב לעבוד הרבה יותר קרוב ללקוח, אתה חייב להבין את צרכי הלקוח הרבה יותר טוב ואז אתה חייב להגדיל את צוות המכירות ואת הצוות הטכנולוגי שעובדים מול הלקוחות בצורה משמעותית.

להיות נגיש אליו הרבה יותר.

כן, כן וזה מה שאנחנו עושים היום בישראל, יש לנו לפי דעתי מעמד מצוין ויכולות טובות מאוד. אבל ליישם את זה גם בשווקים שיש לנו, כמו במפעלים שלנו בגרמניה ובספרד ובצ'כיה, זה קצת יותר מסובך לעשות, יותר מורכב ו אנחנו מנסים עכשיו להתמודד ולבנות את זה. מהלך מאוד לא פשוט ואני מניח שההתפתחות המשמעותית של גלעם בתקופה הקרובה תהיה על ידי רכישות משמעותיות שנעשה בשנים הקרובות.

זאת אומרת אתה בעצם מדבר בראיה האסטרטגית הרחבה של יכולת הייצור.

הרחבה משמעותית.

הרחבה מאוד משמעותית, וכמובן ממה שאני שומע אתה בוחן את השוק כל הזמן לראות איפה אתה צריך להיות בתור שחקן רציני.

אנחנו ממוקמים חזק באירופה. ומצד שני אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לחפש דרכינו גם למזרח הרחוק ולאזורים האלה ששם היום זה השוק שצומח הכי מהר ומתפתח הכי מהר ואנחנו מנסים להיות גם שם.

איך אתה מנתח מידע כזה? איך אתה מקבל החלטות בעצם כשאתה צריך להחליט לאן אתה פונה, עם כמה אתה משקיע, איפה? עם מי?

אלף אני קורא הרבה חומר. אני חושב שביום עבודה שלי אני בטח איזה בין שעתיים לשלוש כל יום מול המחשב קורא חומר, שזה הרבה יחסית. יש לי עוד מנהל פיתוח עסקי שלנו שיש לו הרבה מאוד ידע וניסיון בתחום הזה שעובד הרבה שנים בגלעם. אנחנו גם לא מהססים להיעזר בחברות מומחיות בתחומים שלנו שאנחנו משלמים להם כסף והם עושים לנו מחקרי שוק, סקרים ובוחנים לנו כל מיני דברים שאנחנו רוצים לבדוק. בשנים האחרונות בדקנו לא מעט פרויקטים חדשים ששקלנו אם להיכנס אליהם או לא ובהחלט נעזרנו גם בגופים החיצוניים האלה בשביל לבדוק וללמוד.

  שחקנים קטנים וממזרים

 השוק הזה שאתם נמצאים בו הוא שוק תנודתי? הוא שוק שיכול להיכנס שחקן חדש לזירה ויכול פתאום ככה להפתיע אתכם כמו שקורה בענף התרופות, פתאום?

פחות, פחות. שוק העמילן זה שוק מאוד ישן. הוא צומח, הוא גדל ונכנסים בו מדי פעם מוצרים חדשים אבל הוא שוק ישן עם יחסית שחקנים גדולים מאוד. אנחנו חברה קטנה מאוד בקנה מידה עולמי בתחום הזה, אבל אנחנו קטנים וממזרים. יש לנו יחסית צוות גם פיתוח וגם הנדסה גדול, אנחנו שומרים הרבה ידע בגלעם, מה שלא אופייני לחברות קומודיטי בגודל שלנו. בד"כ יש הרבה פחות ואני מאוד מקפיד על זה. וגם הקטע של לתת להם לפתח לבד דברים ופרויקטים ומתקנים שהם עושים לבד זה מאוד עוזר להם לפתח את היכולות שלהם. אתה יודע את קו החשיבה שלהם…

  לבוא עם רעיונות משוגעים

 תראה, המפעל אבל זה משהו שאתה חי אותו כל הזמן. שאתה אומר אני קורא חומר אני מתעדכן אני מעסיק מומחים אני מפתח אני בונה צוות מאוד גדול שיעסוק בכל הדברים האלה. אז בעצם אתה ממש חי את העשייה נכון? אתה…

כל הזמן. אלף אני טוען שהתקופות הכי טובות של גלעם זה כשיש לי יום או יומיים שאני קצת משועמם. אז אני בא עם הרעיונות המשוגעים איך ממשיכים לדחוף את גלעם קדימה ומה אפשר לעשות קדימה בזה.

אם הייתי מנהל שלך הייתי דואג שלא תהיה משועמם.

אני אגב מנחה את המנהלים שלי שהם חייבים לנסות לדאוג לעצמם לכל יום לשעה שעתיים שהם לא יעבדו. שהם יקראו וישבו בשקט וינסו לחשוב. אמרתי להם שאני מאוד לא אוהב לראות שהמנהלים שלי רצים כל היום כמו… ואני יודע שבסוף היום אתה מרגיש מצוין שהיה לך יום מאוד עמוס, אבל אני לא בטוח שכמנהל אתה עושה את העבודה הכי נכונה בדרך הזאת.

  לדרוך אחד לשני על הרגלים

אני חושב שזה מסר מאוד משמעותי העניין הזה של לא להגיב רק לשוטף אלא גם להקדיש קצת זמן לרכישת ידע, פיתוח. אתה גם אומר אני מאפשר לעובדים להתפתח לכיוונים נוספים, שזה בעצם ראיית עובד בצורה מאוד משאבי אנושית נקרא לזה.

אני גם די מתנגד להגדיר מאוד ברור מה התפקיד של כל אחד. אני חושב, אני מאוד אוהב שלאנשים יש איזשהו חופש. צריך לדרוך אחד לשני על הרגליים וקצת שאנשים יוכלו לחשוב קצת מעבר למה שהם רק עושים ישירות. אני אומר לאנשים כל הזמן שאני מאוד אשמח שהם באים עם יוזמות גם אם לא תמיד זה קשור אליהם. היה לנו מהנדס בתחום ההנדסה שבא עם רעיונות לפתח מזון לבעלי חיים ונתנו לו להוביל את זה ולדחוף את זה, וכל מיני דברים כאלה שאנשים באים ועושים, אני נותן להם להמשיך להוביל את זה לאורך זמן בשביל שבאמת אנשים יוכלו להרגיש גם שהם יכולים לפתח מחשבות וגם שאנשים יראו שיוזמה זה דבר שהוא נכון וטוב. אנשים יכולים להיכנס אלי עם כל מיני רעיונות לדבר איתי על זה, וזה בהחלט משהו שמוצא חן בעיני ואני מאוד מעודד.

   ניהול על סף הכאוס

 אני שומע שאתה מעודד לפתח יוזמות אבל זה היה לי קצת חדש לשמוע שאתה מאפשר לעובד לחרוג ממסגרת התפקיד שלו כי יש בזה סיכון וסיכוי כמו שאתה מבין.

גם זה בשלב מסוים למדתי שיש גם לזה כינוי בניהול, לא כל כך הכרתי את זה הרבה שנים "ניהול על סף הכאוס". שזה מסוג הדברים שאתה מאפשר לאנשים באמת, ואני לא יכול לומר שזה לא פוגע לפעמים באנשים, ואנשים לא לפעמים כועסים עלי וכועסים על אחרים שהם לא עוסקים בתחומים שלהם, זה קורה. אבל זה בסדר. בוא נגיד אין דבר שאין לו מחיר. השאלה היא מה התועלת ומה העלות של העניין הזה של הדברים.

  מחולל רעיונות

 היה לי ויכוח עם מנהל במחלקת פיתוח באחד המפעלים הקיבוציים שאמר לי תקשיב, העובד שלי אני מסדר לו את הפריים של התפקיד, יש לו ניתוח עיסוק מאוד ברור עם משימות מאוד ברורות עם מדדים מאוד ברורים. הוא קופץ לי מפה לפה לשם מביא רעיונות, מה פתאום הוא עושה את זה הוא אמר לי. וכשאני מקשיב לך אני אומר שאפשר גם להסתכל על זה במין רפריימינג כזה של לשנות את נקודת המבט ולהגיד: אולי יש בזה גם יתרון, כי עובד כזה יכול להביא אותנו למקומות שאולי לא חשבנו עליהם.

יש לי עובד כזה שהוא היה מנהל ההנדסה. הוא היה מנהל לא מוצלח אבל הוא מהנדס בעל יכולות חשיבה מקוריות מאוד, ותפקידו היום הוא כפוף אלי, וכל התפקיד שלו העיקרי זה לחולל רעיונות. והוא יום אחד בא אלי ואומר בוא נייצר קיטור עם שבבי עץ. אמרתי לו תעוף מהחדר שלי זה לא.

רעיון הזוי מאיפה הבאת אותו.

וזה עובד היום.

וזה עובד?

אנחנו חוסכים היום 3 מליון דולר בשנה על המתקן הזה.

וואו.

הוא בא אלי יום אחד עם רעיון של בוא נהיה… בשביל לחסוך אנרגיה הוא אומר: בלילה החשמל הרבה יותר זול, בוא נייצר כמויות אדירות של קרח בלילה, נפשיר את זה ביום ואז אתה משחרר אנרגיה על ידי הפשרת הקרח. עשינו חשבון שצריך כמה אלפי קו"בים של קרח, ויתרנו על הרעיון הזה בשלב הזה, אבל הוא אחד שכל הזמן מחולל רעיונות. הוא די מרגיז את המהנדסים האחרים וכל מיני אנשים אחרים בעניין אבל מבחינתי זה מישהו שכל הזמן שומר ערנות בתוך המערכת וכל הזמן דוחף אותנו לחשיבה שונה ולראות דברים בצורה אחרת. וזה משהו שלפי דעתי אם אתה רוצה ליצור חדשנות במערכת ולשמור כל הזמן על איזשהו סוג של רעננות במערכת אתה צריך שיהיו לך אנשים כאלה באמת.

  לחלום ולהוציא לפועל

 כן אבל אתה פרטנר לעניין. לא כולם פרטנרים לעניין.

אני פרטנר לעניין ודאי. אני למשל חושב שהצוות ההנדסי שלנו שמרני מדי, הוא לא מספיק ואני כל הזמן דוחף אותם בתחת שיהיו קצת יותר, אבל קשה לי איתם.

עכשיו אני מבין למה כשאתה מכניס אנשים למפעל אז בעצם זה קצת מבלבל אותם התרבות הקיימת, כי הם רגילים… תראה רוב האנשים באים מתרבות מאוד פורמאלית. יש תפקידים ברורים יש ניהול ברור יש יעדים ברורים המנכ"ל יושב להם על הראש ודואג שיהיו תוצאות ואתה בא ואומר רגע חבר'ה אפשר גם לעוף לכל מיני מקומות אחרים ובסופו של דבר הנה חיסכון של 3 מליון שקל.

דולר.

דולר. הוא קיבל בונוס העובד הזה?

משהו הוא קיבל כן.

אל תגלה לי כמה אבל זה היה יותר מ…היה שווה לו.

תשמע, זה היה שווה לו לא בשביל הכסף, אני חושב אחד הדברים היפים בתעשייה זה שמישהו חולם על משהו ואחרי שנה או שנתיים או שלוש זה קורם עור וגידים. זאת אומרת אם אני מסתכל על עצמי כמנכ"ל אני אומר: אחד הפלוסים הכי גדולים שיש לי כמנכ"ל שאני יכול לחלום על משהו ואני מחליט שאני גם מבצע את זה, ופתאום אחרי שנתיים שלוש זה קרם עור וגידים וזה יצא לפועל. אותו דבר הוא כשהוא בא עם הרעיון הזה וגירשתי אותו והוא התעקש. זרקתי אותו מהדלת והוא נכנס מהחלון והוא לא ויתר, וכל פעם הביא לי הוכחות ובסוף זה עבד. ותשמע, הוא בהחלט יש לו סיבה להתגאות בזה, ואני גם נוהג להזכיר מפעם לפעם שהוא עשה את זה והוא ביצע את זה. עכשיו הוא גם מביא לנו הרבה רעיונות חדשים אחרים, לא רק זה. בוא נגיד יש לו סוג של חשיבה מדהימה עם יכולות מאוד גבוהות. הוא אגב אחד האנשים היחידים שראיתי שפותר את כל הבעיות התהליכיות עם נוסחאות מתמטיות, מה שלא ראיתי עוד שום מהנדס אחר שיודע לעשות את זה.

מאיזה פרופסיה הוא בא? מתמטיקה?

הוא בכלל למד מחשוב. והוא למד פיסיקה.

  לא לפגוע בעתיד

 אני מעריך שאתה צריך קודם כל להיות שלם עם זה שזו הדרך אבל יש לך גם דירקטוריון מעליך, הם מרגישים נוח עם הדברים שאתה?

לא יודע.

הם לא שמים לך לפעמים מקלות בגלגלים אומרים לך יוסי תפסיק לעוף לנו לכל מיני מקומות בוא נתנהל קונבנציונאלית בוא נבדוק ככה ובוא נבדוק אחרת?

יש לי עם הבורד הרבה מאוד ויכוחים בנושא הזה של הורדת עלויות. איך מורידים עלויות ומתי מקצצים. השנים האחרונות בגלעם הן לא טובות ואני מאוד מתנגד לסוג של קיצוץ שבא הבורד ויגיד לי עכשיו תוריד נגיד 10% מהעלויות. תוריד חמישה שישה מליון שקל לא מעניין אותנו איך. ואני אומר להם תשמעו בד"כ הניסיון שלי מראה שהקיצוצים האלה רק עולים יותר כסף. זה כמו פיפי שזה בהתחלה חם ואחרי זה שורף. והדרך שאני מוביל כל הזמן זה לעשות את השיפור המתמיד וכל הזמן להוריד עלויות אבל בצורה מבוקרת, בצורה שיטתית לחשוב כל הזמן מה אתה עושה שאתה לא פוגע בעתיד על ידי קיצוץ. אתה משפר את זה בצורה מאוד מאוד סיסטמתית. אני חושב שיש לנו היום מפעל מאוד מאוד יעיל. אבל לבוא היום ולהגיד לי תוריד לי שישה שבעה מליון שקל, אני מתנגד לזה. אני לא מסכים לזה. יש לי על זה עם הבורד המון ויכוחים קשים. אני נחשב אחד שלא יודע.

לא יס מן.

לא יס מן זה לא חשוב לי. אבל אחד שלא יודע לקצץ עלויות ואני לא יודע לטפל בזה, ככה אני נחשב בפני הבורד ואני חושב שאני מטפל בזה מצוין.

  לרוץ למרחקים ארוכים

 זה מעלה המון שאלות מה שאתה אומר עכשיו, זו הדרך שלך ויכול להיות שאתה יודע יש הרבה מפעלים שמביאים מנהל חיצוני מבחוץ שיש לו תפיסות אחרות, תרבות אחרת, תפיסת עולם אחרת שהיא אולי לפעמים גם מבחינה כלכלית יכולה בטווח הקצר להביא תוצאות, אבל מה שאני שומע ממך, יוסי אני שומע חשיבה וזה מה שאני אוהב, אתה מסתכל לטווחים ארוכים.

נכון.

אני שומע את זה. וזאת חשיבה שבסופו של דבר אני חושב שהיא מביאה תועלת כי אתה תקבל החלטות על משהו שאתה רואה אותו בעוד כמה שנים בו בזמן שחברים הרבה פעמים יגידו לך כאן ועכשיו שווה נכון? גם באנזימוטק אני מניח.

אני מגדיר את עצמי כרץ למרחקים ארוכים. עכשיו קודם כל העובדה שאני שלושים וכמה שנים בגלעם זו עובדה אחת. אבל גם בפעילויות שלי שאני עושה. באנזימוטק לקח 12 שנה בערך עד שמימשנו את זה. יש עוד פעילויות שאני לא אדבר עליהן היום, אבל אני הרבה שנים אסתכל עליהן ואני מניח שבשנה שנתיים הקרובות אני אממש אותם, שני דברים גדולים ומשמעותיים למערכת.

אני בסבלנות עוקב, מחכה לרגע הנכון שאפשר יהיה להתלבש על זה מצד אחד. ומצד שני באמת אני חושב שאנחנו מפתחים יכולות מאוד גבוהות בגלעם, שיאפשרו לנו לקחת חברות אחרות, להתלבש עליהן ולהפעיל אותן בצורה אחרת ויותר טובה, אבל אני בהחלט מסכים איתך שאצלי אני כל הזמן אומר לאנשים: מה יקרה אם שנה אחד נפסיד כסף? לא יקרה שום דבר. אם אני יודע מה השלבים הבאים ולאן אני הולך בסוף אז זה בכלל לא מבהיל אותי העניין הזה של הכסף.

 קיבוץ מענית היום כלכלית מסודר היטב, אין לו שום בעיה אם הוא לא יקבל שנה שנתיים דיבידנד. גם השותפים שלנו מבראשית קיבלו הרבה מאוד כסף באנזימוטק, ואנחנו מסודרים גם פה יפה. אין לי בעיה של כסף. יש לי בעיה רק איך לפתח את הדברים האלה בצורה חכמה ושיטתית ואני מקווה שנדע להמשיך לעשות את זה.

  הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים

יוסי, מאחר והזמן שלנו ככה כבר רץ ואנחנו כבר די הגענו לסיום אז אני אלף רציתי להגיד לך שאתה אומר דברים שאני מרגיש מאוד נוח איתם. אני מקבל את התפיסה הזאת אני חושב שמנהל, תפקיד שלו זה לא להיות קונבנציונאלי, זה לחשוב בכל מיני זוויות בכל מיני רבדים. עם צניעות כמובן, גישה אנושית, לא תמיד לדעת הכל. להביא ענווה. תקשיב, אם תקרא את הספר גלגל התנופה אתה תגלה שזה סוד ההצלחה של מנהלים.

אני יודע, קראתי.

ותגיד, בתור רץ למרחקים ארוכים לאן אתה, בוא נדבר על 10 שנים קדימה? 5 שנים קדימה?

לא יודע, בהתחלה דיברתי על זה שבגיל 65-67 אני אפרוש אבל…

אתה לא שם.

יש לי עוד כמה משימות שאני צריך להגשים, אז נראה.

יוסי, אתה כמו פרס, אתה יודע אפשר לדבר איתך על עוד 20 שנה. בוא נדבר על עוד שנה שנתיים. אני באמת מאוד מאוד מודה לך, איזה שיר נחמד לסיום?.

אני אשמח לשמוע את מיסה קריולה של רמירז כי אשתי לפני לא מעט שנים השתתפה במקהלה שליוותה אותה ואני אשמח מאוד לשמוע את זה.

אם אשתך הייתה שומעת… אהה היא פה במקרה.

אשתי פה. אשתי זה הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים.

אשתך היא שותפה אמיתית, תראה ככה איך היא יושבת ומפרגנת. כל הכבוד.

אשתי בהחלט אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים.

איזה כיף. עם זה לסגור את התוכנית. יוסי המון תודה שבאת.

תודה רבה ולילה טוב.

לילה טוב.